חיים שפירא יוצא בעמודים הראשונים חוצץ נגד "ספרות האושר". הוא טוען שאין בספרים אלו תועלת, מארבע סיבות:
אמפירית, אם מה שהיה כתוב נכון, העולם היה מוצף בכמויות אדירות של אושר עילאי (טענה מעניינת, אם כי לוקה מאד בהגיון שלה, ואגיע לכך).
ידע אינו מהווה יתרון בלימודי אושר - ידע אינו מספיק ואין תועלת בספרים היות שאין הוראות מעשיות ליישום הידע.
אין "טיולים מאורגנים" אל האושר - זה אינדבידואלי.
אנחנו לא תמיד יודעים מה יסב לנו אושר (ובאופן קיצוני, טוען שפירא שבכלל אי אפשר לדעת מה יסב לנו אושר, זאת בהסתבסס על ספרו של דניאל גלברט "להיתקל באושר").
האמת היא, שאני חצי מסכים עם פרופ' שפירא, אבל גם חצי לא. עם טענות 3+4 שלו אני ממש מסכים. אושר הוא אינדבידואלי ולא תמיד אנחנו יודעים מה יסב לנו אושר (לעיתים, גם אם אנחנו חושבים שאנחנו יודעים....). שתי הטענות הראשונות שלו לא עוברות את הביקורת ההגיונית הבסיסית ביותר: יכול להיות שמה שכתוב (לפחות בחלק, אפילו קטן...) בספרות נכון, אבל היישום שלו אינו נכון או אינו שלם - ולכן אין הכרח שמה שכתוב (בכל הספרים) אינו נכון. לגבי הטענה השניה אני מסכים אפילו פחות: ידע אינו מספיק ליצירת האושר, אך הוא בהחלט מהווה תנאי ראשוני ויש בו חשיבות רבה. דווקא הטענה הרביעית שוללת את הטענה השניה כי הידיעה מה יסב לנו אושר הוא תנאי ראשוני - וכן, אפשר לדעתי להגיע לסיפוק רב מאד מהחיים - ואשאיר בידי כל אחד את ההגדרה האינדבידואלית "מהו אושר עבורי" - למרות שאישית אני קושר אושר להגשמה עצמית.
משם ממשיך פרופ' שפירא במסע מרתק ומלא בקיאות - ולמרות הביקורת שלי (ואולי בגללה?), אני בהחלט ממליץ לקרוא את הספר.
לגבי הספר "הסוד" אומר שפירא בציניות שתמצית הספר היא "אם בא לכם להיות מישהו - תחשבו שכבר הייתם." זהו. לגבי "הסוד", האמת חייבת להיאמר: מי שצופה בסרט הסוד או קורא את הספר עלול לקבל את הרושם שכל מה שצריך לעשות כדי להצליח בחיים הוא לדמיין ולהתכוונן, מה שיכול להחזיר אותנו היישר אל טענתו הראשונה של פרופ' שפירא.....
האמת היא, שיש סוד מאחורי הסוד והוא פשוט. למעשה, הוא כל כך פשוט שהוא נאמר על ידי יוגי ברה, שהיה שחקן בייסבול בשנות ה-60 ושאמרות השפר שלו הן מהמצוטטות ביותר בארה"ב: "Baseball is 90% mental - the other half is physical." "בייסבול הוא 90% מנטלי - והחצי השני הוא פיזי"....עצרו, וקראו שוב את האמירה הזו....כמה עומק יש בה....
בלי ייעוד, בלי חזון, בלי חוסן מנטלי שיחזיק אותנו מכווננים לעבר המטרה שלנו ויסייע לנו להתגבר על מכשולים - לא נוכל להתמיד עד להגשמה העצמית שלנו. נאבד את הצפון מאד מהר. מאידך, בלי עשייה פיזית ממוקדת ומדוייקת, כל השאר הוא רק "היינו כחולמים". בלי מיקוד מוחלט במטרה ובלי עשייה פיזית בשטח, זה לא יקרה. אחת הסיבות שבגללן בחרתי להיות מאמן, היא היכולת שלי לעבוד עם המתאמן על הבהירות לגבי רצונותיו ושאיפותיו לצד הקניית הכלים המעשיים להשיג אותם.
אלו שכבר מכירים אותי, יודעים שאני "מאמן ארצי" ששם דגש רב על היישום המעשי של ההגשמה העצמית, לצד פיתוח ההוויה האישית (ה- being). אני לא חושב שמספיק לרצות משהו או לדמיין משהו כדי שהוא יקרה. מאידך, אני לא חושב שרק עשייה בלי חזון תגיע רחוק. הסוד מאחורי הסוד הוא ליצור בהירות גדולה מאד לגבי מה אנחנו רוצים בחיים, ואז לצאת להגשמה נחושה ומתוכננת היטב - עד לרמת הפעולה הספציפית ביומן מחר בבוקר.
ביום חמישי סיימתי להעביר סדנה בת יומיים שפיתחתי שנקראת "מפתחות להצלחה". הסדנה התמקדה בכלים הפרקטיים להצלחה אישית ועסקית - והיא הייתה נפלאה. 29 אנשים באו לעבוד וליצור את הבהירות לגבי הייעוד והחזון שלהם, ולקבל כלים פרקטיים מאד להגשמה מעשית של ההצלחה הזו. זוהי הזדמנות מצויינת עבורי להודות להם על החוייה הנפלאה שהייתה לי להעניק לקבוצה נהדרת של אנשים מחוייבים לעצמם.
מייקל בן-דוד הוא מאמן אישי וקבוצתי וחבר הועד המנהל של לשכת המאמנים. עורך דין בהשכלתו וחבר בלשכת המאמנים בישראל ובפדרצית המאמנים הבינלאומית (ICF). נשוי ואב לשני בנים. עתודאי לשעבר, במסגרת שרותו הצבאי כיהן כשופט פלילי וייצג את ישראל באו"ם במספר מו"מ. כמו כן, שימש כיועץ המשפטי של ועדה משותפת לישראל ולרשות הפלסטינית במסגרת הסכמי הביניים. ממייסדי חברת 4Life Coaching, מרצה למשפט בינלאומי בבית הספר למשפטים של המכללה למנהל, מאמן, מנחה מוביל בבי"ס "עוצמה" להכשרת מאמנים ומנחה סדנאות אימון. בקרו באתר האינטרנט שלו: http://www.4LifeCoaching.com וקראו את הבלוג שלו באתר http://www.mikebendavid.com.
